מיליוני אנשים עם סכרת הנוטלים אינסולין ותרופות המעוררות את הלבלב להפריש יותר אינסולין, מצב של היפוגליקמיה, גלוקוז נמוך בדם, הוא איום שתמיד אורב בצללים. היפוגליקמיה לילית היא מקור לדאגה בקרב הורים לילדים עם סכרת, ובני זוג למבוגרים עם סכרת, שלא לדבר על החולים עצמם.
רוב החולים מסוגלים להתמודד עם תסמיני המחלה המתרחשים בשעות הערות. התסמינים, גם אם הם עדינים, מוכרים וניתנים לטיפול מהיר. אך עצם המחשבה על נפילת רמות סוכר בדם במהלך השינה גורמת לתחושת חוסר אונים מוחלט.
אנשים דואגים שמא התסמינים לא יהיו חזקים דיים כדי להעיר אותם, הם מודאגים מיכולתם לקום ולטפל בבעיה, וחרדים מפני אפשרות שכיבה במיטה ללא יכולת לנקוט בצעד לשיפור המצב. לעיתים החולים אינם מודעים להתרחשות רמות גלוקוז נמוכות בדם במהלך השינה. הרמזים היחידים שנותרים עם פיג'מה ספוגה בזיעה או רמת גלוקוז גבוהה בדם בשעות הבוקר, כפיצוי.
במקרים נדירים היפוגליקמיה לילית עלולה לגרום למוות, אך בדרך כל הגוף מגיב לגלוקוז נמוך בדם באמצעות ייצור אדרנלין, הגורם להזעה מרובה, טלטולים ודופק חזק או מהיר. מצב זה כמעט תמיד מעיר אדם או ששותפו למיטה יכול להבחין בתסמינים. אדרנלין מגרה אף את הכבד לשחרר חלק ממאגר הגלוקוז שלו, הנקרא גליקוגן, אל זרם הדם.
הגורמים להיפוגליקמיה לילית
מצב זה נגרם תמיד כתוצאה מחוסר איזון הגורמים המעלים את רמת הסוכר בדם, כגון מזון הורמוני לחץ, והגורמים להורדת רמת הסוכר בדם כגון פעילות גופנית, אינסולין ותרופות סכרת אחרות. רוב התרופות אינן גורמות להיפוגליקמיה, אך חלקן עלולות לגרום להתקף, היות והן ממריצות את הלבלב לייצר אינסולין נוסף ללא קשר לרמת הגלוקוז בדם. תרופות אלו כוללות תרופות לבליעה, ושילוב תרופות המכילות רפאגליניד.
בקרב חולים המטופלים באינסולין או תרופות מגרות לבלב, הגורמים השכיחים ביותר להיפוגליקמיה לילית הם:
שימוש באינסולין בערב. אם הוא נלקח לבד או כחלק מהכנה לאינסולין, בפרק זמן של ארבע עד שמונה שעות לאחר ההזרקה מתרחשת ירידה מהירה ברמת הסוכר בדם. אם המינון מגיע לשיא במהלך השינה, היפוגליקמיה עשויה להתרחש.
מינון גבוה מידי של אינסולין. יש לשמור על מינונים נמוכים לבקרת רמת הגלוקוז בדם ושמירה על יציבותו תוך כדי שינה. אם מוזרק מינון גדול מידי, רמת הסוכר בדם נוטה לרדת.
נטילת יותר מידי אינסולין הפועל במהירות כדי לכסות על חטיפים שנאכלו לפני השינה. יש להימנע מאכילת כמויות יתר של חטיפי פחמימות לפני השינה, ולהקפיד שיחס האינסולין לפחמימה לא יהיה גבוה מידי, כך שלא ייווצר גלוקוז נמוך בדם במשך שעתיים עד ארבע שעות לאחר נטילת האינסולין.
צריכת אלכוהול. כשהכבד מעבד אלכוהול, הוא נוטה להפריש גלוקוז פחות מהרגיל לתוך זרם הדם. הוא מסווה אף מאת תסמיני ההיפוגליקמיה ועלול להטעות את הסובבים לחשוב שהחולה שיכור, כשלמעשה הוא חווה היפוגליקמיה.
אי בדיקת רמת הסוכר בדם לפני השינה. כשהחולה אינו מודע לרמת הסוכר בדמו, ואינו יודע אם היא מתקרבת לרמה נמוכה לפני השינה, הוא עלול לחוות התקף. אפילו ירידה קלה במהלך השינה עלולה לגרום להיפוגליקמיה.
התמודדות ומניעת היפוגליקמיה לילית
כשמצב של רמת סוכר נמוכה בדם ממשיכה לתקופה ממושכת, התקף עלול להתרחש, ובני זוג או בני משפחה יכולים לתת לחולה גלוקגון הזמין לשעת חירום. אך גם יכולת הגוף להגיב בכוחות עצמו לגלוקוז נמוך בדם, או ליכולתו להזהיר אחרים מפני הבעיה, מוגבלת.
היפוגליקמיה לילית ממשיכה להיות מקור לפחד וחרדה עבור רוב האנשים הסובלים מסכרת, ויקיריהם. החדשות הטובות הן כי מצב זה ניתן למניעה וטיפול. כשמבינים את הגורמים לתסמינים הליליים, החולים יכולים ליישם שיטות מניעה המפחיתות את התרחשות ההתקפים. כשהחולה מוכן כראוי לטיפול בתסמינים הליליים, השפעתם וחומרתם מופחתת.
הנמכת מינון התרופות או החלפתן. ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי הורדת מינון התרופות או מעבר לאינסולין בזאלי כגון גלרגין, או למשאבת אינסולין. אם החולה חייב להשתמש בתרופות, נטילת המינון לפני השינה ולא לאחר ארוחת הערב היא צעד מניעה יעיל.
הגדרת יעדים מתאימים. הגדרת יעד רמת הגלוקוז בדם לרמה מתאימה לשינה, מאפשרת מניעת טעויות במקרה שרמה מעט גבוהה במהלך השינה. יש לוודא שנוסחת חישוב המינון מתאימה לשיאי הלילה, ולזכור שבמקרה רגישות לאינסולין בלילה יש לקחת מינון קטן יותר מכפי שלוקחים במשך היום.
