מחלת הסכרת פוגעת באיברים רבים בגוף – היא מגדילה מאוד את הסיכון לפגיעה בעורקים הקורונריים ולהתקפי לב, לפגיעה בעורקי המוח ולהופעת שבץ, לפגיעה בעורקי העין עם רתינופתיה סכרתית, לפגיעה בעורקים המספקים דם לעצבים קטנים והופעת נוירופתיה, וגם גורמת לפגיעה בכלי הדם הכלייתיים, ולנפרופתיה סכרתית.
למעשה, מדובר באחת משתי הסיבות הנפוצות ביותר בעולם המערבי לאי ספיקה כלייתית כרונית.
הפגיעה הכלייתית בסכרת מתבטאת לראשונה בהפרשה של חלבונים בשתן, ובייחוד אלבומין. מעקב אחר בדיקות השתן של חולי סכרת חיוני כדי לזהות חלבון בכמויות קטנות מוקדם מספיק, וכך לאפשר טיפול נכון שיימנע את התדרדרות הכלייתית.
מלבד איזון נכון ומדוייק של רמות הסוכר בדם, מומלץ להיעזר בתרופות המפחיתות את הפרשת החלבון – הפרשה שלא רק מרמזת על נזק כלייתי אלא ככל הנראה גם מקדמת נזק כזה.
תרופות המשפיעות על רנין, אנגיוטנסין ואלדוסטרון
התרופות המשמשות לטיפול בהפרשת חלבון מהשתן, וגם ביתר לחץ דם, הן תרופות המשפיעות על הציר ההורמונאלי שמכונה – רנין – אנגיונטסין – אלדוסטרון. כתגובה ליתר לחץ דם, או להיצרות של העורק הכלייתי, מופרש רנין מתאים מיוחדים בכלייה. רנין הופך לאנגיוטנסין, שלו חשיבות רבה בשמירה על קוטר כלי דם. אנגיטנסין גם מביא להפרשת אלדוסטרון מבלוטת יותרת הכלייה.
אלדוסטרון מגביר את ספיגת הנתרן בכלייה,מפחית הפרשת אשלגן, מגביר את ספיגת המים, ומעלה את לחץ הדם. הורמונים אלו הם בעלי תפקיד מרכזי בשמירה על לחץ דם מאוזן, ומאזן המלחים נכון בגוף.
שתי קבוצות עיקריות של תרופות מתערבות במנגנון זה. תרופות המוכנות "מעכבי האנזים המהפך" – ACE inhibitors או ACEI פועלות על ידי השפעה על האנזים ACE. אנזים זה מביא לשינוי ההורמון אנגיוטנסין לצורה פעילה, המאפשרת לו לפעול בגוף.
חסימה של ACE ועיכובו מונעת את פעילותה הרגילה של המערכת, מפחיתה את לחץ הדם, ומפחיתה הפרשת חלבון בכליה. תרופות מקבוצת "חסמי הקולטן לאנגיוטנסין" – ARB חוסמות את קליטת ההורמון ברקמות, ולכן מתנגדות גם הן לאפקט הביולוגי הרגיל שלו.
האם כדאי לטפל במחלה כלייתים עם טיפול משלוב ב-ACEI וב–ARB?
בעולם הרפואי ניטש מזה תקופה לא קצרה ויכוח אודות היעילות והבטיחות של טיפול משולב בתרופות מסוג ACEI ו–ARB. מצד אחד, תרופות אלו הוכיחו יעילות בטיפול ומניעה של נפרופתיה סכרתית. מאידך, התרופות פועלות במנגנונים ביולוגיים קרובים , ולכן טיפול משולב כזה יכול להיות דומה להגברת מינון מעבר למנה אפקטיבית – צעד שעלול להיות מלוה בתופעות לוואי קשות ללא תועלת ממשית לחולה. האם כדאי לשלב תרופות שמני סוגים אלו בטיפול בחולה סכרתי עם פגיעה כלייתית?
על שאלה זו ניסו החוקרים לענות במחקר חדש שפרסם בכתב העת הרפואי The New England Journal of medicine. במחקר שנערך נבדקו כ – 1500 חולים, שחולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול בלוסרטן (תרופה נפוצה ממשפחת ה- ARB) יחד עם כדור פלסבו, וקבוצה שנייה קיבלה טיפול בלוסרטן יחד עם ליסינופריל (תרופה ממשפחת מעכבי ה – ACE).
החוקרים בחנו את השפעת הטיפול על התדרדרת התפקוד הכלייתי של החולים, ואת השכיחות של תופעות לוואי חמורות של הטיפול, תוך כדי השוואה בין שתי הקבוצות.
המחקר נפסק עוד בטרם הגיע לנקודות הסופיות שנקבעו לו מראש. נמצא, שטיפול משולב לא יעיל יותר מטיפול ב–ARB בלבד כנגד ההתדרדרות של התפקוד הכלייתי בחולים. מאידך, תופעות הלוואי היו נפוצות הרבה יותר בקבוצת החולים שקיבלו את שתי התרופות. בקבוצה זו נצפו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות ברמת האשלגן בדם (היפרקלמיה) – בשכיחות גבוהה כמעט פי 2 (כשישה מקרים כל 100 שנות שימוש לאדם). נמצאה גם שכיחות מוגברת של אי ספיקה כלייתית חריפה כתגובה לטיפול. שתי תופעות לוואי אלו הן תופעות ידועות של התרופות שניתנו במחקר, ושיעורן הגבוה הוא הממצא המדאיג, שלא תומך בטיפול המשולב.
החוקרים מסכמים, שמחקר זה מתווסף למחקרים דומים ראשוניים, שאינם תומכים בטיפול משולב עם ACEI ו –ARB לטיפול ביתר לחץ דם או לטיפול בנפרופתיה סכרתית. נראה, ששיפור נוסף בקרב חולים אלו יושג עם שילוב של תרופות אחרות, ולאו דווקא עם הוספה של תרופות דומות , הפועלות במנגנונים קרובים.