סכרת הינה מחלה מטבולית, אשר הסובלים ממנה מתאפיינים ברמות סוכר גבוהות, עקב בעיה בתפקוד הורמון האינסולין. תפקידו של האינסולין אשר מופרש מהלבלב, הוא לאזן את רמות הסוכר, כך שיאפשר את כניסתו לתאים והורדת רמתו בזרם הדם.
הסכרת הינה המחלה המטבולית השכיחה ביותר בעולם המערבי, והיא כוללת מיליוני בני אדם חולים בעולם כולו. הטיפול המודרני ופיתוח התרופות החדשניות מאפשר לחולי הסכרת לחיות שנים רבות, ללא צורך לוותר על פעילויות שגרתיות למעט לקיחת תרופות והקפדה על דיאטה מיוחדת.
סכרת יכולה להופיע בגיל הילדות, ואז בדרך כלל היא מסוג 1, ונקראת גם סכרת נעורים. כאשר הסכרת מופיעה בגיל מאוחר יותר, כאשר השכיחות הגבוהה ביותר הוא סביב העשור החמישי לחיים, היא מסוג סכרת 2.
בשני סוגים אלה, מקור הבעיה הוא כי הגוף אינו מצליח להשתמש באנרגיית הסוכר לרקמות ולתאים, ורמות הסוכר העודפות המצטברות בדם, מופרשות לבסוף בשתן. בעיה זו יכולה לפגוע בכל מערכות הגוף, כמו עיניים, כליות, ריפוי פצעים ועד כדי סכנה ממשית לחיים. סוג נוסף של סכרת, יכול להופיע בהריון.
משכו, בדרך כלל יהיה זמני, והוא יפוג לאחר הלידה. עם זאת, ישנם חקרים הטוענים כי אישה זו נמצאת בקבוצת הסיכון לפתח סכרת גם ללא הריון.
הגורמים לסכרת
ישנם הסוברים כי אחד הגורמים לסכרת מסוג 1, הוא זיהום או מצב דחק אחר אשר מוריד מיעילותה של מערכת החיסון הוא זה אשר מוביל להפחתה בתפקוד תאי בטא של הלבלב, עד כדי אי תפקודם המוחלט. מצב זה הופך את הטיפול בסכרת זו לתלוי אינסולין.
הגורמים לסכרת מסוג 2, הוא פיתוח עמידות של הגוף להורמון האינסולין, כלומר חוסר יכולת לנצל את האינסולין המופרש. עמידות זו הינה פועל יוצא של חוליי החיים המערבים, כמו השמנה, אכילת מזונות ריקים ומתוקים וחוסר פעילות גופנית.
הזרקת אינסולין במקרה זה לא תפתור את הבעיה, כך שסכרת זו אינה תלוית אינסולין.
גרמים גנטיים המשפיעים על מחלה זו עדיין נבדקים. נמצא כי הסיכוי של תאום החולה בסכרת מסוג 1 לחלות הינו 50%, בעוד שסיכויו של תאום החולה בסכרת מסוג 2, הוא 80%.
למרות שתסמיניה של הסכרת מופיעים לרוב באופן פתאומי, אין ספק כיום כי תהליך זה של הידרדרות נמשך לאורך שנים רבות. נהוג לדבר על מצבים של טרום סכרת, אשר משמעותם היא שקיימת רמה גבוהה של סוכר בדם, ללא הופעת סימנים וסימפטומים ברורים כלפי חוץ. מצב זה מדגיש את חשיבות המניעה וחשיבות אורחות חיים בריאים.
סיבוכי הסכרת
הסכרת נחשבת למחלה כרונית, אשר מאפשרת לחולים בה להמשיך בפעילותם, על פי רוב. חולים אלה חייבים להיות מודעים לסיבוכים המיידים וארוכי הטווח אשר טמונים במחלה זו, במיוחד כאשר היא לא מאוזנת או מטופלת.
יש להקפיד הקפדה יתרה על התרופות הרשומות על ידי הרופא, כמו גם לתזונה האוסרת על אכילת מאכלים מסוימים. הסיבוכים המיידים, כמו היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות) והיפרגליקמיה (רמות סוכר גבוהות) עלולים להיגרם מטיפול תרופתי שאינו מתאים במינונו במדויק למטופל.
מצבים אלה דורשים התערבות מידית מחשש להידרדרות נוספת איום על החיים.
מעבר ליכולתם של סיבוכים ארוכי טווח לאיים על החיים, הם עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים. הם נובעים מנזקים כרוניים ומצטברים לכלי הדם, הקטנים בעיקר.
נזקים אלה יכולים לכלול חשש לעיוורון, פגיעה בכליות, פגיעה עצבית ברגלים (נוירופתיה), טרשת עורקים, נזקים לעורקים כליליים (המספקים את הלב), שבץ מוחי, בעיות במפרקים ועוד. סיבוכים אלה קיימים בשתי הצורות של הסכרת (סוג 1 ו-2).