לרוב כאשר דנים בתחלואות הנלוות למחלת הסכרת מתמקדים בתחלואות הפיזיות שכוללות פגיעה בראייה, במערכת הקרדיווסקולרית, במערכת העיכול, בכליות ובמערכות גוף נוספות. עם זאת, כיום ידוע שהסכרת מקושרת גם לעלייה בסיכון לחלות במגוון של הפרעות נפשיות כמו למשל בדיכאון קליני בדרגות חומרה שונות. במאמר זה נסקור את הקשר בין סכרת סוג 1 לבין הסיכון לחלות בהפרעות אכילה שונות.
מה הם הגורמים להתפתחות של הפרעות אכילה בקרב חולי סכרת?
ישנם גורמים רבים ומגוונים בצורה בלתי רגילה שיכולים להוביל לעלייה בסיכון ללקות בהפרעות אכילה בקרב חולי סכרת ומפאת קוצר היריעה נזכיר רק כמה מהגורמים הנ"ל על קצה המזלג להלן:
- מאחר ועל ידי השמטת אינסולין ניתן להשרות ירידה במשקל, דרך זה מהווה מעין פתרון קסם לנערות רבות כשלאורך זמן עלולה להתפתח הפרעת אכילה ייחודית שנקראת השמטת אינסולין.
- השימוש התדיר באינסולין כרוך בתופעת לוואי של עלייה במשקל. עלייה זו מגדילה את הסיכון ללקות בהפרעות אכילה מסוגים שונים.
- זמן קצר לפני אבחון המחלה החולים מאבדים משקל במהירות וזמן קצר לאחר התחלת הטיפול באינסולין החולים עולים במהירות במשקל. שינויים קיצוניים אלו עלולים לעורר הפרעת אכילה בקרב אלו שנמצאים בסיכון לפתח אותן.
- היפוגליקמיה מחייבת את החולים לאכול גם אם אינם רעבים ופעמים רבות אף משרה תחושה של רעב גדול. כתוצאה מכך מתערער מנגנון הרעב והשובע הטבעי מה שעלול להגדיל את הסיכון לפיתוח של הפרעות אכילה.
- מאחר ומינון האינסולין תלוי בכמות המזון הנצרך הרי שההתעסקות במזון הינה חלק בלתי נפרד מחיי החולים בסכרת. כיום ידוע שעיסוק אובססיבי במזון מעלה את הסיכון להתפתחות של הפרעות אכילה.
- ההתעסקות המוגברת במזון באה לידי ביטוי גם בסוג המזונות הנאכלים בדגש על ספירת הפחמימות ההכרחית לצורך שמירה על רמות סוכר נאותות בקרב החולים.
השמטת אינסולין
במחקר שנערך בקנדה על 101 נערות חולות בסכרת בגילאים 9-13 שנים, נמצא כי רק שני אחוז מהן השמיטו אינסולין כדי לרדת במשקל, אך בעבודה אחרת שבוצעה על נערות בגילאי 12-19 נמצא כי 11% אחוז מהן נוקטות בגישה זו. נראה כי ככל שעולים בגילאים השמטת אינסולין הופכת לטקטיקה יותר ויותר שכיחה, וכך לצורך העניין ניתן להזכיר מחקר מפורסם שבוצע על נשים בנות 18-30 שבו התגלה כי ארבעים אחוז מהנחקרות נקטו בטכניקה זו לצורך ירידה במשקל.
אנורקסיה נרבוזה ובולימיה
ברוב המחקרים שהשוו בין שכיחות האנורקסיה בקרב חולי סכרת לבין השכיחות של ההפרעה באוכלוסייה הכללית לא נראו הבדלים בין שתי האוכלוסיות. עם זאת, בכל הקשור לבולימיה ולהפרעות אכילה לא ספציפיות נראה כי אכן חולות סכרת נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מההפרעות. כך למשל, במחקר מסוים שנערך בנושא נמצא כי חולות סכרת בגילאי 12-19 נמצאות בסיכון גבוה פי 2.4 לפתח הפרעות אכילה לא ספציפיות או בולימיה יחסית לאוכלוסייה הכללית ובמחקר אחר נמצא כי הן נמצאות בסיכון מוגבר פי 2.
במחקר שבוצע בקנדה נבדקו מספר סוגים של הרגלי אכילה לא תקינים ונמצא כי השכיחות של קיום שני הרגלי אכילה לא תקינים גבוהה פי שמונה בקרב חולות סכרת מאשר בקרב נערות שלא סובלות מהמחלה.
טיפול בהפרעות אכילה בקרב חולי סכרת
ישנה חשיבות עליונה לאבחן את קיום ההפרעות בשלב כמה שיותר מוקדם, כיוון שמדובר על הפרעות שהולכות ומחריפות שעלולות להשפיע לרעה לא רק על התקדמות הסכרת וסיבוכיה אלא גם על בריאות החולים באופן כללי, על מצבם החברתי, הנפשי והרגשי.
הטיפול המומלץ ביותר לסובלים מהפרעות אכילה בקרב חולי הסכרת הוא טיפול שניתן על ידי צוות רב מקצועי ושכולל בין היתר עובדת סוציאלית, פסיכיאטר, טיפולים קבוצתיים בשיתוף ההורים, טיפול תזונתי שניתן על ידי דיאטנית קלינית ועוד. נראה כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי פרטני וקבוצתי נמצא יעיל ביותר לטיפול בהפרעות בקרב קבוצת חולים אלה, אך טיפול זה לא עומד לבדו אלא רק בשילוב של טיפולים שונים ורק בתוך מסגרת תמיכה כוללת.
