גלוקגון הוא הורמון המיוצר בתאי האלפא שבלבלב. בדומה לאינסולין גם תפקידו של הגלוקגון הוא לשמור על איזון רמת הסוכר בדם.
אלא שבשונה מהאינסולין המופרש כאשר רמות הסוכר עולות, הגלוקגון מופרש כאשר הרמה יורדת כדי למנוע רמה נמוכה מדי של סוכר בדם העלולה לגרום לחוסר אנרגיה ואף להיפוגליקמיה.
פעולתו של הגלוקגון
הגלוקגון מופרש בעיקר במקרים בהם מתרחשת ירידת סוכר, כמו למשל פעילות גופנית, צום והפרשת יתר של אינסולין. ההורמון משפיע על מאגרי גלוקוזה בגוף ובמיוחד על הכבד וגורם להם להפריש גלוקוזה למחזור הדם ובכך להעלות את רמת הסוכר.
תפקיד נוסף של הגלוקגון הוא לעודד יצירת גלוקוזה ממקורות אחרים בגוף כגון גליקוגן, חומצות אמינו ושומנים. כאשר מתעורר חשד שהפרשת הגלוקגון אינה תקינה בגוף כמו במקרה של היפוגליקמיה או ירידה במשקל מסיבה שאינה ברורה מבצעים בדיקת גלוקגון.
גלוקגון והיפוגליקמיה
הגלוקגון הוא הורמון חשוב המשמש כתרופה לטיפול מיידי במצבי היפוגליקמיה. היפוגליקמיה הוא מצב שבו רמות הסוכר נמוכות מאוד. זהו מצב מסוכן העלול לפגוע בתפקוד הגוף שכן מערכות הגוף אינן יכולות לפעול ללא הסוכר המזין אותם.
היפוגליקמיה באה לידי ביטוי במספר תסמינים כגון כאב ראש, סחרחורת, דופק מואץ, הזעה, בלבול, רעידות וצמרמורות, עצבנות, חרדה, דיבור לא סדיר ובמקרים קשים פרכוסים, איבוד הכרה ואף מוות.
כאשר ההיפוגליקמיה במצב קל ניתן לפתור את הבעיה בעזרת אכילת פחמימות או שתיית מיץ מתוק, אך כאשר המצב חמור עד כדי פרכוסים ואיבוד הכרה יש לטפל בהיפוגליקמיה על ידי מתן גלוקגון בזריקה. הגלוקגון מעלה מיידית את רמת הסוכר בדם על ידי עידוד שחרור גלוקוז מהכבד.
היפוגליקמיה נפוצה בעיקר אצל חולי סכרת כאשר האינסולין שהם לוקחים מוריד את רמת הסוכר בדם לרמות נמוכות מדי. כמו כן היא יכולה להופיע לאחר צום ארוך, עודף אינסולין בגוף בעקבות גידול בלבלב, חוסרים הורמונאליים כמו חוסר בקורטיזול ופעילות גופנית מאומצת. מומלץ לחולי סכרת המזריקים אינסולין להצטייד במזרק גלוקגון, אותו מזריקים לגוף כמו שמזריקים אינסולין.
מכיוון שאדם חסר הכרה אינו יכול להזריק לעצמו חשוב ללמד את הסביבה הקרובה של החולה כיצד לזהות היפוגליקמיה וכיצד להשתמש במזרק.
השימוש במזרק גלוקגון
הגלוקגון להזרקה מגיע בצורת ערכה הכוללת מזרק שבתוכו נוזל ובקבוקון המכיל אבקת גלוקגון. בעת הצורך יש לערבב את הנוזל שבמזרק עם אבקת הגלוקגון, לשאוב את החומר לתוך המזרק ולהזריק לחולה את הגלוקגון מתחת לעור. הגלוקגון אמור להשפיע תוך זמן קצר (עד 20 דקות). אם לא חלה הטבה יש לתת זריקה נוספת ולהזעיק עזרה רפואית.
כאשר החולה מסוגל לאכול ולשתות חשוב שיכניס לפיו דבר מה מתוק כדי למנוע הישנות היפוגליקמיה. הגלוקגון עשוי לגרום לתופעות לוואי כגון בחילות, הקאות וכאבי בטן.
מינון יתר אינו מהווה סכנה אך עשוי לגרום להקאות רבות. כאמור, חשוב שכל חולה סכרת יצטייד במזרק וילמד את סביבתו הקרובה כמו משפחה, צוות חינוכי ועמיתים לעבודה כיצד לנהוג במצב חירום. זריקת הגלוקגון יכולה ממש להציל את חייו של החולה. כיום עובדים על פיתוח ערכות הזרקת גלוקגון שיהיו פשוטות יותר להפעלה.
מניעת היפוגליקמיה
חולי סכרת צריכים להיות מודעים לסכנות הכרוכות בתנודות רמת הסוכר בדמם. בדרך כלל מודעות והקפדה על מדידת רמת הסוכר מספר פעמים ביום ימנעו מצבים של היפוגליקמיה או היפרגליקמיה (עודף סוכר בדם).
במקרה של רמת סוכר נמוכה מהנורמה (מתחת ל-70 מ"ג) יש לאכול או לשתות דבר מה מתוק. גם המודעות לתסמיני ההיפוגליקמיה חשובה כדי לשים לב למצב ולמנוע הידרדרות.