הטיפול בסכרת חשוב מאוד, מכיוון שכאשר רמת הסוכר בדם גבוהה לאורך זמן, עלולים להתפתח סיבוכים רבים כמו פגיעה כלייתית, פגיעה בראיה, סיכון למחלות לב ונוירו פתיה היקפית. הבסיס לטיפול בסכרת הוא כמובן אורח חיים בריא, הכולל תזונה נכונה, משקל תקין ופעילות גופנית.
במקרים שהשינוי באורח החיים לא עוזר, או שאין היענות מספקת מצד המטופלים לשינויים באורח החיים, מתחילים בטיפול בתרופות. הטיפול בתרופות מתבצע כמובן רק אצל חולים בסכרת מבוגרים, בעוד חולים בסכרת נעורים נאלצים להשתמש באינסולין.
סוגי התרופות לטיפול בחולי סכרת
כמות התרופות לטיפול בסכרת גדולה מאוד, וקיימות תרופות רבות שפועלות במספר מנגנונים:
- תרופות ממשפחת הביגואנדינים – בכבד נמצא מאגר גדול של גלוקוז, אשר משתחרר במהלך היום ואמור לספק לגוף אנרגיה בזמן הלילה. התרופה העיקרית ממשפחה זו היא מטפומין (ידועה גם בשם גלוקופאג'), אשר מונעת מהכבד לשחרר סוכר ובכך מורידה את רמת הסוכר בדם. מטפורמין היא אחת התרופות היעילות ביותר לטיפול בסכרת, ובדרך כלל היא התרופה הראשונה הניתנת לחולים. כמו כן, המטפורמין משפר את רגישות הרקמות לאינסולין ועוזר בכך להורדת רמת הסוכר בדם. בניגוד לסולפנילאוריה, המטפורמין גורם דווקא לירידה במשקל וירידה ברמת הכולסטרול מסוג LDL, ובכך תורם בצורה נוספת לבריאות החולים. למרות שמדובר בתרופה בטוחה יחסית, היא עלולה לגרום לחמצת לקטית, ולכן אסור לתת אותה לסובלים מאי ספיקת כליות.
- תרופות ממשפחת הסולפנילאוריאה והמגליטינידים – תרופות הגורמות לגירוי הלבלב להפרשת יותר אינסולין, וכוללות תרופות כמו גלובן וגליבנקלמיד. בעזרת העלייה ברמת האינסולין המופרש מהלבלב, רמת הסוכר בדם יורדת וחוזרת לערכים תקינים. את התרופות האלה צריך לקחת מספר פעמים ביום, לפני האוכל על מנת שהעלייה ברמת האינסולין תהיה אפקטיבית. תרופות אלה כוללות לא מעט תופעות לוואי, כמו עליה במשקל, בחילות ופריחה והסיכון הגדול שבשימוש בהן הוא היפוגליקמיה, (הנגרמת לאחר שרמת האינסולין המשוחררת מהלבלב גבוהה מדי). על מנת להימנע מאירועי ההיפוגליקמיה, חולים המטופלים בתרופות אלה חייבים לשמור על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה – כל שינוי קיצוני כמו התחלת דיאטה או כניסה למשטר אימונים קפדני עלול "לבלבל" את המערכת ולגרום לאירועים של היפוגליקמיה.
- תרופות ממשפחת alpha glucosidase inhibitors – קיימות תרופות אשר מונעות את פירוק הפחמימות ובכך מונעות את העלייה ברמת הסוכר. התרופה הידועה ממשפחה זו היא אקרבוז, אך יש לציין שתרופות אלה נמצאות פחות בשימוש מכיוון שגורמות לתופעות לוואי לא נעימות כמו גזים.
- תרופות ממשפחת נוגדי DPP4 – תרופות המגרות שחרור אינסולין מהלבלב וכמו כן מונעות את שחרור הסוכר מהכבד. התרופה העיקרית ממשפחה זו היא ג'נוביה, אשר עוזרת לחולים רבים להוריד את רמת הסוכר בדם. תופעות הלוואי העיקריות של התרופה הן סיכון לזיהומים במערכת הנשימה, כאבי ראש ודלקת של הלבלב. בדרך כלל משתמשים בתרופה זו כשלב שני, לאחר שהטיפול בתרופות האחרות (כמו מטפורמין וסולפנילאוריה) לא צלח.
- תיאזולידינדילונים – משפחת תרופות אשר מגבירה את הרגישות לאינסולין, ומונעת שחרור סוכר מהכבד. התרופה הנפוצה ביותר ממשפחה זו היא אבנדיה, אשר בנוסף לתרומה להורדת רמת הסוכר בדם תורמת גם להעלאת הכולסטרול ה"טוב" (HDL). תופעות הלוואי העיקריות של תרופות אלה הן סיכון למחלת לב ושבץ, וכמו כן סיכון לפגיעה בכבד. בשל תופעות הלוואי הקשות, התרופה אבנדיה נאסרה לשימוש לאחרונה, וכיום משתמשים למטרות אלה בפיוגליטזון בלבד.
- תרופות הניתנות בהזרקה – קיימות מספר תרופות לסכרת מבוגרים הניתנות בהזרקה ועוזרות להגברת שחרור האינסולין מהלבלב. התרופות העיקריות הן ויקטוזה ובייטה, אשר משיגות אפקט מקסימלי בשילוב עם מטפורמין. תרופות אלה יעילות ביותר, אך בשל ההזרקה ההיענות אליהן נמוכה יותר, ומבחינת תופעות לוואי הן עלולות לגרום לכאבי ראש ופגיעה כלייתית.