היפוגליקמיה הוא מצב המוגדר כרמה נמוכה של סוכר בדם. ברוב המקרים היפוגליקמיה קשורה לטיפול בסכרת, אך קיימים מצבים נוספים אשר גורמים לירידה ברמת הסוכר בדם ולאירועים של היפוגליקמיה.
הטיפול המיידי בהיפוגליקמיה כולל מתן סוכר על מנת להחזיר את ערכי הסוכר בדם לנורמה. בדרך כלל ניתן להסתפק בעוגיה או ממתק אשר יקפיץ חזרה את רמת הסוכר בדם. מלבד זאת, הופעה של היפוגליקמיה יכולה לרמז על בעיה בריאותית אחרת, ולכן חשוב לברר את הגורם ולהעניק טיפול לטווח הארוך.
הגורמים להיפורגליקמיה
קיימות מספר סיבות לכך שרמת הסוכר בדם נופלת, והסיבה השכיחה ביותר היא טיפול בסכרת. התרופות לטיפול בסכרת עוזרות באופן טבעי לטיפול בהיפרגליקמיה (הנגרמת כמובן כתוצאה מהסכרת) על ידי הורדת רמת הסוכר בדם. במקרים רבים, הטיפול התרופתי מוריד "יותר מדי" את רמת הסוכר, ומופיעה היפוגליקמיה. הסיבות השכיחות להיפוגליקמיה בחולי סכרת:
- נטילת תרופות במינון גבוה מדי – שימוש בתרופות לטיפול בסכרת במינון גבוה מדי, או הזרקת כמות גדולה מדי של אינסולין יכולה להוביל להיפוגליקמיה. אי לכך, חולי הסכרת חייבים להקפיד על תזונה מאוזנת ועל נטילת התרופות במינון המתאים בלבד, מבלי לשנות דבר באופו עצמאי.
- כאשר לא אוכלים מספיק – חולי סכרת שלא אוכלים מספיק יכולים גם כן לפתח היפוגליקמיה. במקרה זה, רמת הסוכר בדם נמוכה בכל מקרה (בגלל האכילה הבלתי מספקת), ובשילוב עם התרופות מתפתחת היפוגליקמיה.
- לאחר פעילות גופנית – פעילות גופנית גורמת לשימוש בסוכר ולירידה ברמתו בזרם הדם. אצל אדם בריא, הגוף יודע לאזן את רמת הסוכר מבלי להגיע להיפוגליקמיה, אך בחולי סכרת המטופלים בתרופות, הפעילות הגופנית יכולה להוביל להיפוגליקמיה וחייבת להתבצע תוך פיקוח.
כפי שניתן לראות, הגורמים להיפוגליקמיה אצל חולי סכרת תלויים מאוד באורח החיים. ולכן, חשוב להתאים את מינון התרופות לאורח החיים הכולל בעיקר תזונה ופעילות גופנית. אי לכך, אצל חולי סכרת המתכוונים לשנות את אורח חייהם באופן קיצוני, חשוב לשנות את הטיפול בהתאם.
הסימנים של היפוגליקמיה
כאשר הגוף לא מקבל רמה מספקת של סוכר, מתחילים להופיע סימנים הקשורים בעיקר לירידה ברמת הגלוקוז המגיע אל המוח. סימני ההיפוגליקמיה משתנים מאדם לאדם, וקיימים מספר סימנים שיכולים להופיע:
- בלבול – מצבים של היפוגליקמיה מתאפיינים בבלבול ושינויים בהתנהגות. אנשים הסובלים מהיפוגליקמיה יכולים לחוש פחות "חדים" ולהיתקל בבעיות בפעולות השונות אשר הם מבצעים.
- הפרעה בראיה – הפגיעה המוחית הנגרמת כתוצאה מההיפוגליקמיה יכולה להוביל להפרעה בראיה, המתבטאת בדרך כלל כראיה מטושטשת או כראיה כפולה.
- סימני חרדה – במצבים של היפוגליקמיה הגוף מזהה שהוא נמצא בעקה, ולכן מתחיל לפתח סימני חרדה כמו דפיקות לב, רעידות והזעה.
- תחושת רעב – באופן טבעי, היפוגליקמיה נגרמת לאחר שרמת הסוכר נמוכה והגוף "רעב" לסוכר. כתוצאה מתבטאת תחושת רעב בולטת מאוד.
- פרכוסים – אחד הסימנים הקיצוניים של היפוגליקמיה הוא פרכוסים, ובכל מצב של פרכוסים חשוב לשלול היפוגליקמיה.
- אבדן הכרה – מופיע לעתים נדירות אך קיים, ומהווה סיבוך של ההיפוגליקמיה.
הטיפול המיידי בהיפוגליקמיה
חשוב מאוד לטפל בהיפוגליקמיה באופן מיידי, מכיוון שככל שרמת הסוכר בדם יורדת, הפוטנציאל לפתח סיבוכים כמו פרכוסים, אבדן הכרה או מוות עולה. הטיפול הראשוני בהיפוגליקמיה כולל:
- מנת סוכר דרך הפה – במידה והמטופל נמצא בהכרה ומשתף פעולה, ניתן לתת לו מנת סוכר דרך הפה. ממתק, מיץ ממותק, שוקולד או כל דבר אחר המכיל סוכר עוזר להחזרת רמת הסוכר לנורמה.
- זריקת גלוקגון – במצבים קשים יותר, בהם המטופל מאבד הכרה או לא יכול לצרוך סוכר דרך הפה, ניתן להזריק לו גלוקגון. הגלוקגון גורם לשחרור הגלוקוז מהמאגרים ולהעלאה של רמת הסוכר בדם. הטיפול בגלוקגון מקובל בעיקר אצל חולי סכרת סוג 1 הנוטים לפתח אירועים של היפוגליקמיה, ולכן נושאים איתם מזרקי גלוקגון.
- גלוקוז דרך הוריד – דרך נוספת להעלות את רמת הסוכר אצל חולים שלא יכולים לקבל את הגלוקוז דרך הפה.
ראו גם:
