מחלת הסכרת היא אחת המחלות הנפוצות בעולם, והיא שכיחה בעיקר עקב עודף משקל, תזונה לא נכונה וחוסר פעילות גופנית. לאחרונה, מחקרים שונים הראו קשר בין מחלות חניכיים להיארעות של סכרת, וכיום מחלות חניכיים נחשבות על פי האיגוד האמריקני לסכרת לגורם סיכון להתפתחות המחלה.
עליה בהפרשת הסוכר בנוזל החניכיים וברוק
סכרת מתאפיינת ברמת סוכר גבוהה בדם, וכתוצאה רמת הסוכר עולה גם ברוק ובנוזל החניכיים. כתוצאה, החניכיים רוויות בסוכר המשמש כמצע גידול נוח לחיידקים רבים המתיישבים בחלל הפה ופוגעים בחניכיים. כמו כן, העלייה ברמת הסוכר גורמת לפגיעה בפעילות מערכת החיסון ובכך מונעת ממנה לפעול כראוי ולשמור על הפה והחניכיים. במקרה זה, לא ידוע מה קדם למה – הסכרת למחלת החניכיים או מחלת החניכיים לסכרת, אך ככל הנראה מחלת החניכיים היא זו שמרמזת על נוכחות הסכרת. ולכן, לאנשים הסובלים מדלקת חניכיים כרונית או מהיארעויות חוזרות של דלקת חניכיים מומלץ לבצע בדיקת דם פשוטה על מנת להעריך את איזון הסוכר בדם ולבדוק נוכחות סכרת.
פגיעה בכלי הדם הקטנים
אחת מסיבוכי הסכרת ארוכי הטווח הוא פגיעה בכלי דם ובמיוחד בכלי הדם הקטנים. באופן סיסטמי, הפגיעה בכלי הדם גורמת לנוירופתיה המתבטאת בחוסר תחושה בחלקים הפריפריים של הגוף, פגיעה בראיה, מחלות לב ופגיעה כלייתית.
מלבד זאת, הפגיעה בכלי הדם הקטנים יכולה להביא להפרעה לאספקת הדם לחניכיים, וכתוצאה לירידה בגיוס תאי הדלקת לאזור הפגוע ולפגיעה ביכולת הגוף להתמודד עם החיידקים המתיישבים בחניכיים. במילים אחרות, הפגיעה בכלי הדם מונעת את הבאת תאי מערכת החיסון אל החניכיים, ובכך מתאפשר לחיידקים להתיישב בחלל הפה ללא כל בעיה ולגרום להיווצרות דלקת.
ירידה בהפרשת הרוק בחלל הפה
קיימת תיאוריה שרמת הסוכר הגבוהה גורמת גם לירידה בכמות הנוזלים בגוף ולהפחתה בהפרשת הרוק. אחד הביטויים הקליניים החשובים ביותר של מחלת הסכרת הוא תכיפות במתן שתן. רמת הסוכר הגבוהה בדם גורמת לנוזל רב יותר להיות מופרש בשתן, וכתוצאה חולי סכרת משתינים בתכיפות גדולה ומאבדים כמות רב של נוזלים. איבוד הנוזלים מתבטא בין היתר בירידה בהפרשת הרוק ובייבוש הפה, התורמים רבות להתפתחות דלקות חניכיים. הרוק הוא בעל פעילות אנטי חיידקית, אשר מתבצעת על ידי אנזימים מסוגים שונים שאחראים להפחית את כמות החיידקים בפה. כאשר רמת הרוק בפה יורדת, חיידקי חלל הפה יכולים להתפתח בקלות רבה יותר ולהביא להתפתחות של דלקת חניכיים.
עליה בזיהומי הפה אצל חולי סכרת
מכל הסיבות שתוארו, ניתן להבין שחולי סכרת נוטים לסבול יותר מזיהומים בחלל הפה, המתפתחים לאור המהלך הטבעי של מחלת הסכרת. חולי סכרת נוטים לפתח זיהומים מסוגים שונים, ובין היתר זיהומים חיידקיים, נגיפיים ופטרייתיים (בעיקר קנדידה) אשר תורמים רבות להופעת דלקת חניכיים. כמו כן, הזיהומים האלה גורמים לסימפטומים שונים כמו ירידה בחוש הטעם, כאב קל ותחושה לא נעימה.
בשורה התחתונה – מה עושים?
ניתן להבין שחולי סכרת נוטים לסבול ממחלות חניכיים, ובין הסיבוכים המוכרים של מחלת הסכרת (כמו מחלות לב או כליות) חשוב גם להכיר את הסיכון לפתח מחלת חניכיים. ולכן, חולי סכרת צריכים להקפיד על היגיינת חניכיים ועל בדיקה תקופתית אצל רופא שיניים. כמו כן, רצוי לא לדחות טיפולי שיניים פולשניים (כמו שתלים, טיפולי שורש, עקירות וכו'), מכיוון שככל שמחלת הסכרת תקדם הסיכון לסיבוכים כמו דימום וזיהומים משניים עולה. בכל מקרה, יש להקפיד על איזון הסכרת באמצעות שינוי אורח חיים וטיפול תרופתי ולהיות במעקב קבוע אצל רופא המומחה בטיפול בסכרת.
