מחלת הסכרת היא מחלה ממושכת וארוכה, המלווה בנזקים שונים לאיברים רבים בגוף. הטיפול בסכרת כולל מעקב עם צוות רב תחומי, כדי לאזן את רמות הסוכר באופן המיטבי, ולמנוע סיבוכים לאיברים שונים. הטיפול בסכרת כולל כמה שלבים, בהתאם לחומרת המחלה והקושי לאזן את רמות הסוכר בדם.
פעילות גופנית
לפעילות גופנית חלק חשוב מאוד באיזון הסוכר בגוף, מחקרים רבים מצוא שפעילות גופנית סדירה מסייעת להפחית רת רמת הגלוקוז בדם, למנוע סיבוכים של מחלת הסכרת, ולהפחית מינונים של טיפול תרופתי וטיפול באינסולין.
חולים עם סכרת גבולית, בתחילת הופעתה של המחלה, יכולים לדחות את התחלת הטיפול התרופתי במידה ויישמרו על פעילות גופנית ומשטר תזונתי מתאימים.
דיאטה מתאימה
דיאטה מתאימה וירידה במשקל חיוניים לשמירה על איזון מיטבי ומניעת סיבוכים של המחלה. סכרת מסוג 2 מתפתחת לרוב אצל חולים ב"סינדרום המטבולי", הכולל סכרת, עלייה בשומני הדם, משקל עודף, ויתר לחץ דם.
אצל חולים אלו ירידה במשקל יכולה לסייע מאוד בהפחחת חומרת הסכרת. ייעוץ אצל דיאטנית והקפדה על תזונה מתאימה עם חלוקה מאוזנת של אבות המזון חשובה לטיפול בסכרת.
טיפול תרופתי
עיקר הטיפול בסכרת הוא טיפול תרופתי. תרופות שונות מסייעות במנגנונים שונים להפחית את רמת הסוכר בדם. המטרה המרכזית היא הגעה לרמת סוכר תקינות, לאורך זמן, ללא תקופות של נפילה ברמת הסוכר – היפוגליקמיה.
המדד המעבדתי היעיל ביותר שבוחן את רמות הסוכר בדם לטווח הארוך, המוגלובין מסוכרז (HbA1c), צריך להיות מתחת ל – 7%. טיפול אגרסיבי יכול להיות יעיל למדי, אך הוא מגביר את אירועי ההיפוגליקמיה, המובילים לנזק בפני עצמם.
נציין כאן את התרופות העיקריות המשמשות לטיפול בסכרת:
מטפורמין – תרופה זו משמשת קו ראשון לטיפול בחולי סכרת. היא מצליחה להוריד את שיעורי ההמוגלובין המסוכרז בעד 2%, גורמת למיעוט יחסי של תופעת לוואי, ולעיתים גם מסייעת בהפחתה במשקל. התרופה משפרת את רגישות הרקמות לאינסולין, ולכן מסייעת בהגברת השפעתו על הגלוקו בדם. יתרון נוסף של תרופה זו הוא בכך שהיא כמעט ואיננה גורמת לאירועים של היפוגליקמיה.
סולפניל-אוראה – תרופות מקבוצה זו זו פועלות על תאי הביטא בלבלב, וגורמות להם לשחרור של אינסולין. התרופות יעילות באופן יחסי בהפחתת רמת הגלוקוז בדם, אך עלולות לגרום להיפוגליקמיה בעקבות שחרור לא מובקר של אינסולין בגוף.
אקרבוז – תרופה זו משפיעה על פירוק רבי הסוכרים במערכת העיכול, ומפחיתה ספיגה של גוקוז במעי. החסרון של תרופה זו הוא בתופעות הגסטרואינטסטינליות שהיא גורמת: גזים, שלשולים, וכדומה.
תיאזולידיניאדיונים – קבוצת תרופות הפועלת במנגנון תאי מורכב להפחתת רמת הגולוקוז בדם. התרופות ששייכות לשמפחה זו נקראות "רוזיגליטאזון" ו – "פיוגליטזון".
מעכבי DDP-IV – קבוצת תרופות חדשה המשמשת לטיפול בסכרת. תרופות אלו פועלות דרך השפעה על הורמונים שנקראים אינקרטין וגלוקוגון. תולים תקוות רבות בתרופות אלו לטיפול בחולי סכרת.
לעיתים קרובות, חולים נוטלים תרופה אחת או יותר כדי לאזן את רמות הסוכר. שילובים שונים יעילים אצל החולים, כאשר בדרך כלל השילוב יכלול מטפורמין עם תרופה אחרת.
אינסולין
הטיפול באינסולין הוא הקו הראשון בטיפול בחולי סכרת מסוג 1. הטיפול באינסולין צריך להיות מותאם לחולה ולזמני הארוחות, תוך שילובים של אינסולין הפועל לטוח ארוך ואינסולין לטווח קצר, הניתן בסמוך לארוחות.
חולי סכרת מסוג 2 מגיעים גם הם במקרים רבים לטיפול באינסולין. לעיתים יש מקום לשלב בחולים אלו טיפול באינסולין עם טיפול תרופתי באת מהתרופות שהוצגו לעיל. הטיפול באינסולין נדרש בדרך כלל כאשר יורדת רמת האינסולין המיוצר בגוף באופן טבעי אצל חולי סכרת מסוג 2.
טיפול חדש באינסולין כולל משאבת אינסולין, המזריקה אינסולין ישירות לגוף על פי צורך המשאבה גם מודדת את רמות הסוכר בדם, ומשפרת מאוד את איכות חייהם של החולים הסובלים מסכרת וזקוקים לטיפול ממשוך באינסולין.
ראו גם:
מחקר חדש קבע: איזון סכרת מונע אבנים בכליות
צמחי מרפא – טיפול בסכרת
[addw2p name="sibuchim"]
