מחלת כליה סכרתית נוצרת בקרב חולי סכרת מסוג 1, סכרת מסוג 2 וכן סכרת שניוניות כגון סכרת לאחר דלקת הלבלב או לאחר הסרת הלבלב. התנאי ההכרחי להיווצרות הפגיעה הכלייתי הינו מחלה ממושכת ורמות סוכר גבוהות ולא מאוזנות.
מחלת כליה סכרתית מתאפיינת בשינויים מבניים ופונקציונאליים ייחודיים ביחידה התפקודית הכלייתית הקרויה גלומרולוס. התסמינים הקליניים השכיחים הינם אלבומינוריה (רמות אלבומין גבוהות בשתן), לעיתים גם המטוריה (דם בשתן) ופגיעה מתקדמת בתפקודי הכליה.
- אלבומינוריה – הפרשת אלבומין מוגברת בשתן איננה דבר תקין והיא מתרחשת עם תחילת הפגיעה בכליה. הפגיעה מתחלקת למיקרואלבומינוריה בשלב מוקדם (רמות של 30-300 מיליגרם אלבומין ביום בשתן) ולמאקרואלבומינוריה בשלב מאוחר יותר (רמות מעל 300 מיליגרם אלבומין ביום בשתן).
- המטוריה – הפרשת הדם בשתן היא ממצא נפוץ בכל פגיעה כלייתית בגלומרולוס וברב המוחלט של המקרים מדובר במיקרוהמטוריה, כלומר דם שניתן לראות רק בבדיקת השתן במיקרוסקופ.
אפידמיולוגיה
סכרת מסוג 1 – בין 20-30% מהחולים ילקו במיקרואלבומינוריה לאחר 15 שנות מחלה ורק כמחצית מהם יילקחו במחלת כליה סכרתית.
סכרת מסג 2 – נהוג לחשוב כי מחלת כליה סכרתית מתרחשת באופן פחות שכיח מאשר בסכרת מסוג 1, אך מחקרים עדכניים מטילים זאת בספק ופגיעה כלייתי כתוצאה מסכרת מהווה את אחד הגורמים החשובים ביותר לטיפולי דיאליזה ולהשתלות כליה.
תסמינים
לרב, מחלת כליה סכרתית לא גורמת לסימפטומים וללוקים במחלה ישנה כמות שתן כמו לאדם בריא, על כן – אבחון המחלה נעשה באמצעות בדיקות שתן לגילוי רמות אלבומין מוגברות ובדיקות דם המאפיינות תפקוד כלייתי כגון רמות קריאטנין ורמות אוראה.
אבחנה
כאמור, בדיקות שתן יהוו את הכלי החשוב ביותר לאבחנת הפגיעה הכלייתית. בחולי סכרת מסוג 1 מומלץ לבצע בדיקת שתן כל שנה החל מהשנה בחמישית לאחר אבחנת המחלה. בחולי סכרת מסוג 2 – מומלץ לבצע בדיקת שתן שנתית מרגע אבחנת המחלה.
גורמי סיכון
מחקרים רבים שנעשו בנושא מצאו מספר גורמים אשר קשורים לעליה בסיכון לפתח פגיעה כליית כתוצאה מסכרת:
- היסטוריה משפחתית של מחלת כליה סכרתית.
- גיל – בסכרת מסוג 2 ככל שהחולה מבוגר יותר וחולה במשך זמן ארוך יותר – הסיכון גבוה יותר.
- יתר לחץ דם – ידוע כאחד הגורמים החשובים ביותר ומגדיל במידה ניכרת את הפגיעה הכלייתית.
- GFR – מדד אשר מכמת את קצב הפעילות של הגלומרולוס. ככל שגבוה יותר, הסיכון גבוה יותר.
- גזע – בני הגזע השחור הם בעלי סיכון רב יותר.
- השמנה.
- עישון.
- רמות סוכר מוגברות.
- פגיעה סכרתית בעצבים וברשתית העין.
סיבוכים
חלק מהחולים בעלי פגיעה סכרתית מתקדמת בכליה – יתקדמו לכדי פגיעה משמעותית בכליה ואפילו למחלת כליה סופנית.
חולים אלו נמצאים בסיכון רב למחלות לב, כלי דם וזיהומים שונים ועלולים להזדקק לטיפולי דיאליזה ולעיתים אף להשתלת כליה כמוצא אחרון.
טיפול
הדבר החשוב ביותר לשמירה על התפקוד הכלייתי הוא שמירה על לחץ דם מאוזן, הדבר חשוב אף יותר משמירה על ערכי סוכר מאוזנים. על כן, הטיפול המשולב מתמקד במניעת החמרה של הפגיעה הכלייתי ומחולק ל:שינוי אורח חיים, איזון ערכי סוכר ואיזון לחץ דם.
- אורח חיים – הגבלת כמות המלח בדיאטה, הפסקת עישון והורדה במשקל במידה והחולה במשקל עודף.
- איזון ערכי סוכר – מומלץ להגיע לערכי סוכר בצום של 80-120 מיליגרם לדציליטר. מבחינת ההמוגלובין A1C – מומלץ להגיע לערכים הנמוכים מ7 וכל הורדה נוספת תורמת לשמירה על התפקוד הכלייתי.
- איזון לחץ דם – המטרה הנה להגיע לערכי לחץ דם של 130/80. בתחילה על ידי שינוי אורח חיים לאורח חיים בריא יותר באמצעות שינויי תזונה ופעילות גופנית. במידה ויש צורך להוסיף טיפול תרופתי – הרופא ישקול שימוש בתרופות ממשפחת ה-ACE וה-ARB אשר הוכחו כשומרות ואף משפרות תפקוד כלייתי בחולי סכרת.
